ויעלו את יוסף מן הבור, כי עת לשמור

זקני הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ”ל

מתוך סדרת המאמרים: “לשנות! זה בידים שלך”. מהרב

מולל באצבעותיו, והמקורות כבר בשפתיו. בזה יובן ובזה

יחידה בת גלים, זכתה לגדולים, הב ליה ידיה

נושא דברים, והם כמים קרים, לנפש עייפה, ועלים

משנתו זכה וברה. שומר פיו ולשונו, והיא ראשית

שורות זכרון על גדולי ישראל בלעדיו לא יזיז

שורות זכרון על גדולי ישראל   בטרם הגיע

את האתמול והשלשום ניתן למצוא רק בלוח השנה. אדם חושב: ‘מה בכך, היום לא למדתי ולא קיימתי מצוות, אבל מחר אשלים’. אולם, את המחר לא ניתן להשלים, כי למחר יש את המטלות הרוחניות שלו. יום שאבד באפס מעשה, לעולם לא ניתן להשלימו.

רק ריבונו של עולם, רפואתו – היא גם רפואה של רופא רחמן, וגם רפואה של רופא נאמן.

"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".

כל שנה בתשעה באב אנו צמים, בוכים ומקוננים, על חורבן בית מקדשנו, על הגלות המרה ועל כל הצרות והייסורים שהיו מנת חלקנו מאז. כבר קרוב לאלפיים שנה של בכי, צום ואבילות, ועדיין לא נושענו, הצרות ממשיכות לרדוף אותנו. מדוע?

ובא הדבר ללמדנו שאם ישנה סטיה קלה אצל ההורים בהתייחסות לדברים רוחניים, יש לזה השפעה אצל הבנים, וככל שירבו הדורות, הסטיה תגדל, עד כדי דברים נוראים. בחטא המרגלים כפי שחז"ל למדונו "מעשה אבות סימן לבנים", והדבר אמור לטוב ולמוטב. לפי הסימנים הקטנים שהאבות מראים לבניהם כך מתבצעים מעשים גדולים אצל הבנים. לפי יראת השמים והדקדוק במצוות של האבות, כך יש השפעה גודלה ועצומה לבניהם אחריהם ולהמשך הדורות.

הספר "אבני צדק" ח"ב יוצא לאורה, ובו תשובותיו בהלכה של מורנו ורבנו, גאון עוזנו ותפארתנו, מרן הגאון הגדול מתקיפי קמאי רבי ישועה בסיס זצוק"ל, שהשבת ימלאו שלש יובלות לפטירתו.

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב. ג)